<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך זונון</h1>
<h2>דף יג.</h2>
גרסי' פ' אלו עוברין י"ד שחל להיות בשבת מבערין הכל מלפני שבת דברי ר' מאיר וחכמים אומרין בזמנן ר' אלעזר בר צדוק אמר תרומה מלפני השבת וחולין בזמנן. ובגמרא תניא א"ר אלע' בר צדוק פעם אחת שבת אבא ביבנה וחל י"ד להיות בשבת ובא זונן ממונה דרבן גמליאל ואמר הגיע עת לבער את החמץ והלכתי אחר אבא וביער את החמץ, וגרסי' בתוספת' בפסחים פרק בצק שבסדקי עריבה ארבעה עשר [שחל להיות] בשבת מבערים הכל לפני שבת ואופה לו מצה מערב שבת תרומה טמאה מבערה במוצאי שבת דברי ר' מאיר וחכמים אומרי' בזמנן תרומה טהורה וטמאה מבערין בשבת, ר' אלעזר בר צדוק אומר תרומה מלפני השבת (מפני) אוכליה מועטין חולין בשבת אוכליה מרובין, אמר ר' אלעזר בר צדוק פעם אחת חל י"ד להיות בשבת והיינו יושבין לפני ר"ג ובא זונן הממונה ואמר הגיע עת לבער את החמץ וכו'. ובירושלמי [פ"ג ה"ו] מסיק אתיא דר' מאיר כר' אליעזר ורובה מר' אליעזר דר' אליעזר אומר שלא יבוא לידי בל יראה ובל ימצא פי' לעניין כיצד מפרישי' חלה בטומ' בי"ט ור' מאיר [אומר] שלא יבא לידי בל יראה ובל ימצא ספק. ואתיא דרבנן כר' יהושע ורובה מר' יהושע דר' יהושע אמר אין שורפין קדשים בי"ט ורבנ' אמרי' אפי' בחול אין שורפין את הקדשים. ר' אבהו בשם ר' יוחנן אתיא דר' אלעזר בר צדוק כר"ג מה שנה בין חולין לתרומה כן ר' אלעזר בר צדוק משנה בין חולין לתרומה, כמה דתמר תמן הל' כר"ג, פ' גבי אוכל כל ארבע ותולין כל חמש לר' יהודא ולר' מאיר אוכלין כל חמש, ר"ג פליג ואמ' תרומה כל חמש וחולין כל ארבע ורוצה הירושלמי לומר דהכי הלכתא חשיב ליה מכריע ודכוותה הלכ' כר' אלעז' בר צדוק. ומיהו תלמוד שלנו [י"ג ע"א] חולק על הירושלמי דא"ל רב נחמן לרבא ר"ג לאו מכריע הוא ואין הל' אלא כר' יהודה כדאמר רב נחמן אמר רב בפ"א דפסחים הל' כר' יהודא דלא שני ליה בין חולין לתרומה אלא תרווייהו אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש. והא דר"ג לאו מכריע הוא ולא סתמא היא משום דקשיא מותר, ומסיק התם ואי בעית אימא רב דאמר כי האי תנא תניא י"ד שחל להיות בשבת מבערים הכל מלפני השבת ושורפין תרומה תלויות וטהורות ומשיירין מן הטהור מזון שתי סעודות כדי לאכול עד ארבע שעות דברי ר' אלעזר בן יהודא איש ברתותא שאמר מש"ר יהושע, אמרו אף טהורה לא ישרפו שמא ימצא להן אוכלין וכו', אמר להן לדבריכם אף תלויות לא ישרפו שמא יבא אליהו ז"ל ויטהרנה וכו' עד לא זזו משם עד שקבעו הל' כאלעזר בן יהודה איש ברתותא שאמר משום ר' יהושע מאי לאו לאכול אמר רב פפא משמיה דרבא לא לבער, ואע"ג דרבא דחי להא אפילו הכי מסקנא לאכול כר' יהודא. ונ"ל הא דקא מסיק התם ואי בעית אימא רב דאמר כי האי תנא הכי פירושו אפילו את"ל דסתמא היא או מכריע כיון דאשכחן ברייתא בהדיא דקבעוהו הל' כר' אלעזר בן יהודא איש ברתותא מש' דר' יהושע ש"מ לא רצו חכמים לסמוך על הכרעה זו לפי שר"ג קדם לר' יהודה ור' מאיר ותלמידיו היו אעפ"י שרבא עשאו הכרעה כיון שר' יהושע בר פלוגתא פליג עליה וקבעו כר' יהושע אע"ג דכל ימיו של ר"ג היו עושין כר"ג ולא כר' יהושע כדאיתא בעירובין פ' בכל מערבין [מ"א ע"א] דלאחר פטירתו של ר"ג ביקש ר' יהושע לבטל דבריו אלא שר' יוחנן בן נורי אמר יהושע אין שומע לך. י"ל דבההיא פלוגתא דוקא דמתענה ומשלים רצה לבטל ולא שמעו לו מפני שכל ימיו נהגו כר"ג וקבעו בזה הל' כמותו דוקא, וכן הסוגיא מוכחת שם, מיהו בשאר מחלוקות נמי שחלק על ר' יהושע הל' כר"ג כההיא דתפלת השחר [ברכות כ"ז ע"ב] תפילת ערבית דאמר ר' יהושע רשות (ורשב"ג) [ורבן גמליאל אומר] חובה דהל' כר"ג וכן ההיא דראש השנה פ' אם אינן מכירין [כ"ה ע"א] דגזר עליו לבוא במקלו ומעותיו ותרמילו ביום הכפורים שחל להיות בחשבונו והכריעו ר' עקיבא ור' דוסא בן הרכינס כר"ג וכן ההיא מעשה דר' צדוק בבכורות פ' כל פסולי המוקדשין [ל"ו ע"א]. וכל ההיא דכתובות דפליגי בפ"א [י"ב ע"ב] הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים וראוה מדברת והיתה מעוברת בכולהו פסקינן הל' כר"ג, ואין לומר משום דר' יהושע יחיד במקום רבים דר' אליעזר נמי כר"ג קאי דא"כ אמאי איצטריך דשמואל ורב נחמן [שם י"ב ע"ב] למיפסק הילכתא כר"ג הילכך משמע דהלכה כר"ג קבעו בכל דבריו ור' יהושע (לא) רצה לבטלן לאחר פטירתן ומיחה ר' יוחנן בן נורי. מיהו בביעור חמץ קבעו כר' יהושע שהעיד אלעזר בר יהודא איש ברתותא משמו, ואין לגמגם ולומר כיון דמשנתינו סתמא כר"ג מאי טעמא שבקינן מתניתין מקמי ברייתא כמה וכמה מקומות בתלמוד מתנית' יחידאה היא ומשבשינן בכמה דוכתי מתנית' מקמי ברייתא והכא נמי קים ליה לרב דברייתא עיקר היא.
<h2>דף מט.</h2>
גרסי' פ' אלו עוברין י"ד שחל להיות בשבת מבערין הכל מלפני שבת דברי ר' מאיר וחכמים אומרין בזמנן ר' אלעזר בר צדוק אמר תרומה מלפני השבת וחולין בזמנן. ובגמרא תניא א"ר אלע' בר צדוק פעם אחת שבת אבא ביבנה וחל י"ד להיות בשבת ובא זונן ממונה דרבן גמליאל ואמר הגיע עת לבער את החמץ והלכתי אחר אבא וביער את החמץ, וגרסי' בתוספת' בפסחים פרק בצק שבסדקי עריבה ארבעה עשר [שחל להיות] בשבת מבערים הכל לפני שבת ואופה לו מצה מערב שבת תרומה טמאה מבערה במוצאי שבת דברי ר' מאיר וחכמים אומרי' בזמנן תרומה טהורה וטמאה מבערין בשבת, ר' אלעזר בר צדוק אומר תרומה מלפני השבת (מפני) אוכליה מועטין חולין בשבת אוכליה מרובין, אמר ר' אלעזר בר צדוק פעם אחת חל י"ד להיות בשבת והיינו יושבין לפני ר"ג ובא זונן הממונה ואמר הגיע עת לבער את החמץ וכו'. ובירושלמי [פ"ג ה"ו] מסיק אתיא דר' מאיר כר' אליעזר ורובה מר' אליעזר דר' אליעזר אומר שלא יבוא לידי בל יראה ובל ימצא פי' לעניין כיצד מפרישי' חלה בטומ' בי"ט ור' מאיר [אומר] שלא יבא לידי בל יראה ובל ימצא ספק. ואתיא דרבנן כר' יהושע ורובה מר' יהושע דר' יהושע אמר אין שורפין קדשים בי"ט ורבנ' אמרי' אפי' בחול אין שורפין את הקדשים. ר' אבהו בשם ר' יוחנן אתיא דר' אלעזר בר צדוק כר"ג מה שנה בין חולין לתרומה כן ר' אלעזר בר צדוק משנה בין חולין לתרומה, כמה דתמר תמן הל' כר"ג, פ' גבי אוכל כל ארבע ותולין כל חמש לר' יהודא ולר' מאיר אוכלין כל חמש, ר"ג פליג ואמ' תרומה כל חמש וחולין כל ארבע ורוצה הירושלמי לומר דהכי הלכתא חשיב ליה מכריע ודכוותה הלכ' כר' אלעז' בר צדוק. ומיהו תלמוד שלנו [י"ג ע"א] חולק על הירושלמי דא"ל רב נחמן לרבא ר"ג לאו מכריע הוא ואין הל' אלא כר' יהודה כדאמר רב נחמן אמר רב בפ"א דפסחים הל' כר' יהודא דלא שני ליה בין חולין לתרומה אלא תרווייהו אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש. והא דר"ג לאו מכריע הוא ולא סתמא היא משום דקשיא מותר, ומסיק התם ואי בעית אימא רב דאמר כי האי תנא תניא י"ד שחל להיות בשבת מבערים הכל מלפני השבת ושורפין תרומה תלויות וטהורות ומשיירין מן הטהור מזון שתי סעודות כדי לאכול עד ארבע שעות דברי ר' אלעזר בן יהודא איש ברתותא שאמר מש"ר יהושע, אמרו אף טהורה לא ישרפו שמא ימצא להן אוכלין וכו', אמר להן לדבריכם אף תלויות לא ישרפו שמא יבא אליהו ז"ל ויטהרנה וכו' עד לא זזו משם עד שקבעו הל' כאלעזר בן יהודה איש ברתותא שאמר משום ר' יהושע מאי לאו לאכול אמר רב פפא משמיה דרבא לא לבער, ואע"ג דרבא דחי להא אפילו הכי מסקנא לאכול כר' יהודא. ונ"ל הא דקא מסיק התם ואי בעית אימא רב דאמר כי האי תנא הכי פירושו אפילו את"ל דסתמא היא או מכריע כיון דאשכחן ברייתא בהדיא דקבעוהו הל' כר' אלעזר בן יהודא איש ברתותא מש' דר' יהושע ש"מ לא רצו חכמים לסמוך על הכרעה זו לפי שר"ג קדם לר' יהודה ור' מאיר ותלמידיו היו אעפ"י שרבא עשאו הכרעה כיון שר' יהושע בר פלוגתא פליג עליה וקבעו כר' יהושע אע"ג דכל ימיו של ר"ג היו עושין כר"ג ולא כר' יהושע כדאיתא בעירובין פ' בכל מערבין [מ"א ע"א] דלאחר פטירתו של ר"ג ביקש ר' יהושע לבטל דבריו אלא שר' יוחנן בן נורי אמר יהושע אין שומע לך. י"ל דבההיא פלוגתא דוקא דמתענה ומשלים רצה לבטל ולא שמעו לו מפני שכל ימיו נהגו כר"ג וקבעו בזה הל' כמותו דוקא, וכן הסוגיא מוכחת שם, מיהו בשאר מחלוקות נמי שחלק על ר' יהושע הל' כר"ג כההיא דתפלת השחר [ברכות כ"ז ע"ב] תפילת ערבית דאמר ר' יהושע רשות (ורשב"ג) [ורבן גמליאל אומר] חובה דהל' כר"ג וכן ההיא דראש השנה פ' אם אינן מכירין [כ"ה ע"א] דגזר עליו לבוא במקלו ומעותיו ותרמילו ביום הכפורים שחל להיות בחשבונו והכריעו ר' עקיבא ור' דוסא בן הרכינס כר"ג וכן ההיא מעשה דר' צדוק בבכורות פ' כל פסולי המוקדשין [ל"ו ע"א]. וכל ההיא דכתובות דפליגי בפ"א [י"ב ע"ב] הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים וראוה מדברת והיתה מעוברת בכולהו פסקינן הל' כר"ג, ואין לומר משום דר' יהושע יחיד במקום רבים דר' אליעזר נמי כר"ג קאי דא"כ אמאי איצטריך דשמואל ורב נחמן [שם י"ב ע"ב] למיפסק הילכתא כר"ג הילכך משמע דהלכה כר"ג קבעו בכל דבריו ור' יהושע (לא) רצה לבטלן לאחר פטירתן ומיחה ר' יוחנן בן נורי. מיהו בביעור חמץ קבעו כר' יהושע שהעיד אלעזר בר יהודא איש ברתותא משמו, ואין לגמגם ולומר כיון דמשנתינו סתמא כר"ג מאי טעמא שבקינן מתניתין מקמי ברייתא כמה וכמה מקומות בתלמוד מתנית' יחידאה היא ומשבשינן בכמה דוכתי מתנית' מקמי ברייתא והכא נמי קים ליה לרב דברייתא עיקר היא.
